כללי
התובע, יליד שנת 1988, נפגע ביום 8.8.2008 כנוסע באוטובוס בו נהג הנתבע מס' 1 ואשר מבוטח על ידי הנתבעת 2.
לטענת התובע, במהלך הנסיעה כאשר ישב בספסל האחורי באוטובוס, בעת שהאוטובוס חצה פס האטה, קפצה שלדת האוטובוס בצורה ניכרת ומפתיעה, התובע התרומם לגובה רב בחלל האוטובוס ונחת בעוצמה רבה עם ישבנו על ספסל האוטובוס.
הנתבעת מס' 2 אשר כפרה תחילה בחבותה ובכיסוי הביטוחי, חזרה בה מעמדתה האמורה והכירה בחבות ובכיסוי הביטוחי וכן נטלה את ייצוג הנתבע מס' 1. משכך, אין מחלוקת כי האירוע מהווה תאונת דרכים וכן אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי. המחלוקת נוגעת לשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצוי.
לאחר קרות התאונה, הגיע התובע לטיפול בחדר מיון בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בבדיקות שנערכו בבית החולים אובחנו שברי דחיסה בחוליות T12 , L1 והתובע אושפז לצורך השגחה במשך 3 ימים ולאחר מכן שוחרר לביתו. כעולה ממכתב השחרור אשר צורף כנספח לכתב התביעה, ניתנה המלצה למעקב רופא משפחה, משככי כאבים, פיזיותרפיה וביקורת בחלוף שבועיים במרפאת עמוד שדרה.
ב"כ התובע עתר למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בהתאם להחלטת בית המשפט מונה ד"ר שאול שגיב כמומחה אורטופד מטעם בית המשפט.
חוות דעת המומחה הרפואי והנכות הרפואית
בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שאול שגיב, התייחס המומחה לפרטי התאונה ולתלונותיו של התובע, בסמוך לאחר התאונה, בדבר כאבי גב קשים וקושי בתנועה וכן לתלונתו של התובע לפיה גם לאחר מכן המשיך לסבול מכאבי גב תחתון.
במועד עריכת הבדיקה, התלונן התובע בפני המומחה על כאבי גב והגבלת תנועה באזור מעבר גבי מתני בעיקר לאחר הליכה ממושכת. כן התלונן כי מתקשה להתכופף ולהרים משאות.
בבדיקה שנערכה לתובע נמצא מצב כללי תקין, הליכה ויציבה תקינה. נמצאה הגבלה קלה עד בינונית בכפיפה בעמידה ובישיבה וכן נמצא כי התובע מתקשה לשבת ביישור מלא של הרגליים.
בסיכום חוות דעתו מפרט המומחה את ממצאי הבדיקה וכן מתייחס לצילומי עמוד שדרה מותני ובדיקות ה-CT שהועברו לעיונו מהם עולה כי לתובע שברי דחיסה קלים בחוליותT12 L1 וכי ציר עמוד השדרה שמור ותקין וקובע כי התובע עדיין סובל מכאבי גב והפרעה תפקודית קלה.
על פי חוות דעת המומחה, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 37(7)(א) או לפי סעיף 37(8)(ב) מותאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
ב"כ התובע חולק על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט. לטענתו, לאור ממצאי הבדיקה בגין הגבלה קלה עד בינונית, היה על המומחה לקבוע נכות בשיעור 15% לפי הוראות התקנות בגין ההגבלה בתנועה.
כמו כן, לטענת ב"כ התובע, הואיל והמדובר בשבר בחולייה המקנה נכות, בנוסף לקיומה של מגבלה בתנועה המקנה נכות כשלעצמה, יש לקבוע נכות מצטברת ולא נכות חופפת.
לעמדת ב"כ התובע, יש לקבוע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 23.5% (לפי 15% בגין המגבלה בתנועה ועוד 10% בגין השברים בחולייה).
על כן, זומן המומחה, לפי בקשת ב"כ התובע, למתן עדות בחקירה נגדית ביחס לקביעותיו. בעדותו הסביר המומחה ד"ר שגיב כי המגבלה היא קלה עד בינונית בטווח התנועה של כיפוף, אולם לנוכח היעדר מגבלה ביתר הטווחים, הרי שנכותו של התובע מתאימה ל-10% לצמיתות:
"... בסה"כ במקרה הנ"ל יש לו הגבלה רק במישור אחד של תנועה כפי שכתבתי בחוו"ד במישור הדומיננטי מבחינת טווחי תנועה. העובדה שבתנועה לצד יש 45 מעלות זה לא אומר שאנו לא נזדקק אלא זה אומר שטווח התנועה קטן יותר. העובדה שהכפיפה דומיננטית בטווח התנועה לא עושה אותה יותר חיונית."
(עמוד 7 שורות 18-22 לפרוטוקול דיון מיום 4.7.11)
ובהמשך חזר המומחה בעדותו על קיומה של ההגבלה שנמצאה במישור אחד בלבד ושלל את האפשרות אשר הוצגה בפניו ע"י ב"כ התובע כי מאחר והמגבלה היא קלה עד בינונית, לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור גבוה יותר מהשיעור שקבע המומחה: